top of page
חוט דק וארוך.
כל כך דק, שבקושי רואים אותו,
כעובי השערה.
וכל כך ארוך שאין לדעת איפה הוא מתחיל ואיפה הוא נגמר.
החוט, מלופף, מתוח, על גבי מסגרת עגולה, מצד לצד, מעלה, מטה,
שוב ושוב, עוד ועוד, הלוך וחזור.
פוגש את עצמו בדרך, נמתח ליד מי שהיה לפני כריכה אחת או שתיים, מאה, אלף,
לעיתים עובר באותו הכוון, לעיתים בכוון ההפוך,
ולעיתים מצטלבת דרכו עם עצמו בנקודה בדרך ונפרדת מיד.
המתבונן מהצד יכול להבחין שיש מקומות אליהם חוזר החוט יותר ממקומות אחרים.
החוט מאוד דק, ובקושי אפשר להבחין בו, אבל האזורים אליהם הוא נמשך שוב ושוב נצבעים לאט לאט,
תחילה בכתם מרומז שקוף, כמעין צללית, וככל שרבים מפגשי החוט עם עצמו,
מתגבש לצורה, או קו.
יואב קליינר
bottom of page